טקס האזכרה במלאת 45 שנים להיעלמות הצוללת אח"י דקר
היום התקיים טקס האזכרה ל-69 חללי הצוללת 'אח"י דקר' במלאת 45 שנים להיעלמותה, באנדרטת ההנצחה בהר הרצל, ירושלים. הטקס נערך במעמד ראש המטה הכללי, רב- אלוף בנימין (בני) גנץ, מפקד חיל- הים, אלוף רם רוטברג ובהשתתפות קציני וחיילי חיל- הים והמשפחות השכולות. בתאריך 9 בינואר 1968, הסתיים שיפוצה של הצוללת אוניית חיל- הים 'דקר' בבריטניה והיא יצאה לדרכה לכיוון נמל חיפה. כחמישה ימים לפני תאריך הגעתה המיועד לישראל, נעלמו עקבותיה ו-69 לוחמיה הוכרזו כנעדרים. בשנת 1999 אותרה הצוללת סמוך לחופי קפריסין. גשר הצוללת הובא לישראל ונמצא כיום במוזיאון חיל- הים בחיפה.
כך נאם אלוף רם רוטברג בטקס:
ציללו רחוק, ציללו עמוק, נצחו ושובו בשלום הביתה. במשפט הזה אני נפרד ומשלח צוות קרב של צוללות בדרכו למשימתו.
צוות אח"י דקר צלל עמוק, צלל רחוק, אך לא שב בשלום! לוחמי הדקר יצאו לדרך ולא הגיעו ליעדם.
הרמטכ"ל, ראש אכ"א, מש"ט 7, מפקדי חיל הים בעבר ראש היחידה להנצחת החייל, סמנכ"ל וראש אגף משפחות והנצחה, רמ"ח נפגעים, ספ"כ חיל הים בסדיר ובמילואים, אנשי שייטת 7, משפחות שכולות, משפחת חיל הים-
יעקב רענן, רן שמעון, צבי פרג, משה גדיש, ניסים כהן, עזריאל דרור ורפאל רפאלי, בחרתם בשירות תובעני, קשה ומאתגר וצללתם אל מותכם.
69 לוחמים, 69 צוללנים. צוות הקרב של הדקר. כל אחד הגיע מרקע שונה...כל אחד ממקום אחר אך כולם כאחד היו הצוות של אח"י דקר...כולם כאחד. אברהם עטרי, יחזקאל ששון, יוסף פרחי, אמנון פז, מיכאל גל ודן מנור.
כי כזה הוא השירות בצוללות, ביחד. ילידי פולין, רוסיה, אוסטריה, מרוקו, גרמניה, ישראל...קיבוץ גלויות...רוח הצוללן פועמת בלב כולם. מרגע שבחרו במסלול הצוללן ידעו כי קשרו את גורלם זה בזה. לחיים ולמוות, הם חיו בנתינה, אהבה, הקרבה ובמסירות נפש גדולה. ערך הרעות היה מושרש בתוכם כצוללנים בשייטת הצוללות. ערך שהיה אז ועודנו היום.
בנימין שקד, ד"ר שבי יעקב מאור, זאב קול, מנחם דגני, יהודה רונן, מאיר ספרן, יעקב מזרחי ודוד ינאי בחרו לדבוק במצוינות ובמקצועיות כדרך חיים כי ידעו שלהיות צוללן זאת דוגמא אישית וגם צו השעה, הם בחרו בחתירה לניצחון כי ידעו שזאת הדרך היחידה האפשרית, הם בחרו באהבת המולדת כי לכך חונכו בבית ממנו באו.
קהל נכבד, לפני כשלושה שבועות הוסמך מחזור 102 לצוללנים בחיל הים. לוחמים צעירים שגדלו וחונכו על ברכי מורשת אח"י דקר. מורשת שערכיה המובילים – חתירה לנצחון, מקצועיות, רעות, נחישות וצניעות. מורשת אותה לא בחרו לכתוב אך היא נכתבה בדמם של בנימין מימון, עודד מדמון, משה אראל, מרדכי טרשי, דוד בן שלום, ישראל כרמי, יחזקאל מזרחי, ראובן גל ושלמה ורדי, שצלחו את המיונים והמבדקים הקפדניים, המבחנים המקצועיים והאישיותיים ובראשם מבחן החברות והרעות, כל זאת על מנת להמנות עם הצוללנים הטובים שבטובים, אותם אלה שמדינת ישראל שמה מבטחה בהם כי יבצעו משימתם, באופן עצמאי, מקצועי וערכי כפי שמצופה מצוללן. והם עשו מעל ומעבר ליכולתם אבל...הים לקח אותם.
יוסף ברנע, ישעיהו יוחאי, חיים בר זאב, צבי הר אבן, יהודה גלילי ובצלאל עוזרי יצאו למשימתם להביא ארצה בגאון את הצוללת דקר, להוסיף מכפיל כוח ליכולתיה של שייטת הצוללות, של חיל הים, של צה"ל ושל מדינת ישראל, כדי להתמודד ולנצח, במאבק על ריבונותה ועצמאותה של מדינת ישראל.
משפחות יקרות, בעת הסמכת מחזור צוללן 102 על מגרש המסדרים הבטתי בבוגרי הקורס ודמיינתי את פני יקיריכם...כאילו הם אלו העומדים על הציף בנמל פורטסמות' לפני הפלגתם האחרונה...ועיניהם בורקות מגאווה, מהתרגשות ומהציפייה לפגוש אתכם ואת בני הבית. שמעתי את אותו חיתוך דיבור, ראיתי את אותו מבט. צעירים, יפים, לוחמים מקצועיים שאהבת המולדת והחברות מובילה אותם.
אליעזר שרוני, אברהם רון, יוסף דבי, אריה פז, מנחם נרקיס, מיכאל הדר ונמרוד דרורי, בחרו להשקיע ולתת מעצמם הכל, לחיות בתנאי אי וודאות ולסמוך על חבריהם שיהיו לצידם בכל שעה. במיוחד באותן שעות או דקות גורליות בהם פעלו יחד, כתף אל כתף, להציל את הצוללת השוקעת, לעצור את חדירת המים וקריסת הצוללת כשהם רואים לצידם את אברהם בז, אמנון רון, יוסף זוהר, חיים שני, אליעזר בן-צבי, צבי טל, יובל שמואלי ויוסף להב. כולם יודעים שהם בין אחים וחברי נצח במותם.
מכובדי, מידי שנה אנו מתכנסים כאן ועדיין מסרבים להאמין ולעכל את גודל האסון. אהרון אהרון, יצחק עוגן, אלכסנדר שרוני, יוסף שלו, יעקב רון צבי זהבי ואלי קדוש היו אמורים להיות בינינו היום. הם נועדו להיות מובילים בחברה...מנהיגים...מפקדים, אנשים עסקים, מורים ואולי עובדי אדמה אך הגורל רצה אחרת.
הצטרפתם למשפחת השכול של מדינת ישראל.
יוסף אלמוג, יעקב רונן, מאיר ירום, גדעון סגל, שלמה אופק, אברהם שחר. מותכם מחייב אותנו להיות טובים יותר, להתאמץ יותר, כי אנחנו ממשיכי דרככם.
אמנון תמיר, יוסף נצר, אברהם ברקאי, צבי פז וראובן סנפיר. מורשת מפוארת ממשיכה להיכתב בשייטת הצוללות, המורשת אותה השארתם, מורשת שתרומתה הייחודית והחשאית הינה פרק מרשים, אשר ברובו חסוי, במלחמה על קיומנו כמדינה עצמאית וריבונית.
משפחות יקרות, מי יתן ולא תדעו עוד צער.
ציללו עמוק, ציללו רחוק, נצחו ושובו בשלום הביתה, כי ביחד ננצח.
שלכם ואיתכם,
רם.